חסימת דרכי דמעות

חסימה בדרכי הדמעות או דמעת יתר היא תופעה בה הדמעות, שבאופן תקין מתנקזות דרך חל האף, מצטברות בעין וזולגות החוצה. לא אחת, הדמעות שמצטברות בעין מזדהמות לכדי דלקת בשק הדמעות, הפרשות צמיגיות, נפיחות וכאבים בזווית העין.

בכל חלק של מערכת ניקוז הדמעות עלולה להיווצר חסימה, אם כי בדרך כלל היא נוצרת במעבר שבין תעלות הדמעות, המזרימות את הדמעות מהעפעפיים, לשק הדמעות, שנמצא בצידי האף.

בין גורמי הסיכון להיווצרות חסימה בדרכי הדמעות: גיל מבוגר, דלקת עיניים חריפה, שימוש כרוני בטיפות עיניים, אבן במערכת הדמעות, חבלה.

איך מטפלים בחסימה בדרכי הדמעות?

הטיפול המקובל במצב של חסימה מלאה של דרכי הדמעות הוא ניתוח ליצירת מעקף שמחבר ישירות בין שק הדמעות לחלל האף, כדי לאפשר לדמעות להתנקז. ישנן שתי גישות מקובלות לביצוע הניתוח, בשתיהן מטרת הניתוח אינה לפתוח או לשחרר את החסימה הקיימת, אלא ליצור דרך עוקפת וחלופית לניקוז הדמעות לחלל האף.

ניתוח DCR בגישה חיצונית

בהליך זה מבצעים חתך באורך של כ-2 ס"מ בצד האף, הסמוך ביותר לשק הדמעות. כדי לחשוף את שק הדמעות, מנקבים את עצם האף ויוצרים פתח המחבר בין שק הדמעות לחלל האף. בסיום הניתוח, החתך נתפר ונחבש. היתרון בניתוח בגישה חיצונית הוא בכך שהוא מתבצע בהרדמה מקומית, ולכן מתאים למטופלים עם רקע רפואי מורכב.

ניתוח DCR בגישה פנימית

הליך זה מתבצע דרך חלל האף, ללא חיתוך העור. בגישה זו מחדירים לנחיר צינור ניתוחי זעיר הכולל מצלמה, שנקרא אנדוסקופ, ויוצרים פתח ישיר משק הדמעות לחלל האף. כדי למנוע סגירה של הפתח החדש בתהליך הריפוי, ייתכן שימוש זמני בצינורית סיליקון גמישה, המכונה סטנט, שתוסר כחצי שנה לאחר הניתוח. במצבים בהם החסימה בדרכי הדמעות היא בתעלות שבעפעף העליון והתחתון, משתמשים בצינורית זכוכית קבועה. ניתוח בגישה זו מתבצע בהרדמה מלאה. היתרון בגישה הפנימית הוא שההחלמה מהירה יותר ולא נותרת צלקת בצד האף.

כדאי לדעת!

• מומלץ להפסיק לעשן כשמונה שבועות לפני הניתוח. הפסקת עישון משפרת את זרימת הדם, מחזקת את המערכת החיסונית, מונעת סיבוכים בהרדמה, מאפשרת ריפוי מהיר ויעיל יותר לאחר ההליך, ומפחיתה את הסיכון לסיבוכים לאחר הניתוח.
• תופעות לוואי אפשריות מהניתוח: נפיחות קלה ושטף דם פנימי באזור העפעפיים, בייחוד לאחר ניתוח בגישה החיצונית, דמם קל מהאף, תחושת גודש באף וכאבים. כמו כן, עבור מנותחי הגישה החיצונית ייתכן קושי בהרכבת משקפיים עד החלמת החתך הניתוחי. סיבוכים נדירים יותר כוללים: פעירת הפצע הניתוחי, דימום מוגבר מהאף ומהגרון, זיהום, והצטלקות עד כדי חסימה מחודשת של דרכי הדמעות.

מהי חסימה מולדת בדרכי הדמעות?

חסימה מולדת בדרכי דמעות היא ליקוי שכיח במנגנון ניקוז הדמעות המופיע אצל 1 מכל 20 מהיילודים. החסימה מאופיינת בדמעת מוגברת, תגובה דלקתית מקומית והפרשה מוגלתית ובגירוי בעפעפיים עד התפתחות פצעים.

איך מטפלים בחסימה מולדת בדרכי הדמעות?

טיפול בחסימה מולדת מותאם לפי גיל הילד, חומרה ומשך החסימה.

הטיפולים כוללים טיפולים שמרנים עד ניתוחיים:

• עיסוי עמוק חד פעמי של שק הדמעות
  עיסוי עמוק חד פעמי לשק הדמעות מתבצע על ידי רופא עיניים לתינוקות מגיל שלושה חודשים. העיסוי כולל לחיצה איתנה ומבוקרת על שק הדמעות, בניסיון לפתוח את אזור החסימה.
• עיסוי יומיומי של שק הדמעות
  עיסוי זה מתבצע יום-יום בבית במשך תקופה ארוכה לתינוקות עד גיל תשעה חודשים. העיסוי מפעיל לחץ על מצבור הנוזלים שהצטברו בשק הדמעות, בניסיון לשחרר את החסימה. לעיתים הטיפול יכלול הזלפת טיפות אנטיביוטיות.

• ניתוח בסיסי לפתיחת דרכי הדמעות ושטיפתן
  ניתוח לפתיחת חסימה בדרכי הדמעות נמשך זמן קצר ומתבצע תחת הרדמה כללית, באישפוז-יום. במהלך הניתוח, רופא העיניים מרחיב את פתח צינור הדמעות ומבצע שטיפה של דרכי הדמעות, כדי לוודא שישנה זרימת נוזלים חופשית מהעפעף לאף. הסיכונים לניתוח זה נדירים מאוד.

הפעולות הניתוחיות הבאות מוצעות במקרים בהם הניתוח הבסיסי לא הועיל בפתיחת החסימה בדרכי הדמעות:

• הרחבת דרכי הדמעות באמצעות השתלת צינוריות סיליקון
  ניתוח זה מתבצע בחדר ניתוח תחת הרדמה כללית באישפוז-יום. במהלכו, משתילים צינוריות סיליקון בצינורות הדמעות במטרה להרחיב את דרכי הדמעות. כעבור שלושה חודשים עד חצי שנה, מסירים את הצינוריות בהליך כירורגי קצר, המתבצע במרפאה.
• הרחבת דרכי הדמעות באמצעות בלון
  במסגרת הליך ניתוחי זה מחדירים לדרכי הדמעות בלון, המנופח באזור החסימה. בסיום הפעולה מוציאים את הבלון.
• ניתוח DCR למעקף חסימת דרכי הדמעות
  הליך זה מתבצע בילדים, אחרי שמוצו ללא הועיל כל האפשרויות הניתוחיות לפתיחת החסימה. במסגרת הניתוח המנתח פועל ליצירת מעקף לניקוז הדמעות לחלל האף, ישירות משק הדמעות לחלל האף.