דימום ברשתית

דימום ברשתית ובזגוגית העין הוא מצב שבו דולף דם מכלי הדם ברשתית העין, האחראית על קליטת האור והעברתו למוח, ועלול להצטבר בזגוגית, הג'ל השקוף שממלא את החלל הפנימי של גלגל העין. דימום זה עלול לפגוע באיכות הראייה, לעיתים באופן פתאומי. במקרים רבים מדובר בסימן למחלה עינית או מערכתית הדורשת בירור וטיפול בהקדם.
התסמינים משתנים בהתאם למיקום ולחומרת הדימום, בהם: ירידה בחדות הראייה המרכזית או ההיקפית והופעת "רחפנים" – נקודות, כתמים או קווים כהים הנעים בשדה הראייה.

דימום ברשתית ובזגוגית העין נגרם ממספר מצבים רפואיים:
• רטינופתיה סוכרתית – הגורם השכיח ביותר לדימום, כתוצאה מנזק לכלי הדם הקטנים ברשתית.
• ניוון מקולרי בגיל המבוגר.
• יתר לחץ דם – לחץ דם לא מאוזן עלול לפגוע בכלי הדם בעין.
• קרע או היפרדות רשתית – מצב דחוף הדורש טיפול מיידי.
• חסימות כלי דם בעין – חסימת עורק או וריד ברשתית.
• טראומה בעין.

דימום בזגוגית (Vitreous Hemorrhage)

דימום לתוך הזגוגית, הנוזל השקוף הממלא את גלגל העין, גורם לרחפנים, טשטוש ולעיתים לאובדן ראייה פתאומי. דימום בזגוגית נגרם לרוב מרטינופתיה סוכרתית, קרע ו/או היפרדות רשתית או טראומה.

דימום תוך-רשתי

דימום בתוך שכבות הרשתית עלול לפגוע בתפקוד המקומי של הרשתית. דימום זה נפוץ במקרים כמו: רטינופתיה סוכרתית, ניוון מקולרי בגיל המבוגר, חסימות כלי דם ויתר לחץ דם.

דימום תת-רשתי

דימום מתחת לרשתית, לרוב כתוצאה מניאו-וסקולריזציה (גדילת כלי דם לא תקינים) בניוון מקולרי בגיל המבוגר. הוא עלול לפגוע באופן ניכר בראייה המרכזית.

לכל סוג דימום ברשתית ובזגוגית משמעות קלינית שונה ואופן טיפול מותאם. אבחון סוג הדימום, מקורו וחומרתו, מתבצע באמצעות בדיקה מקיפה של העין, הכוללת: בדיקה של קרקעית העין, הדמיה תלת ממדית של שכבות הרשתית (Optical Coherence Tomography – OCT), הדמיה של זרימת הדם בכלי הרשתית (צילום פלואורסצאין), ואולטרסאונד עיני במקרים שבהם הדימום בזגוגית מונע הדמיה ישירה של הרשתית.

בדיקות אלו מאפשרות לזהות את מקור הדימום, להעריך את חומרתו ולהתאים טיפול מדויק.

הטיפול נקבע בהתאם לגורם הדימום, סוגו וחומרתו, במטרה לעצור את הדימום, למנוע סיבוכים ולשמר את הראייה.

• מעקב רפואי – במקרים קלים שבהם הדימום קטן ועשוי להיספג מעצמו, הרופא עשוי להמליץ על מעקב צמוד ללא התערבות מיידית. המטופל מגיע לבדיקות תקופתיות לניטור ספיגת הדימום ומצב הרשתית.
• טיפול בגורם הבסיסי –  איזון סוכרת, לחץ דם ומחלות מערכתיות, לייזר לקרעים ברשתית, או ניתוחי היפרדות רשתית.

• הזרקות תוך-עיניות של נוגדי ההורמוןAnti-VEGF  (vascular endothelial growth factor)   – הטיפול מעכב גדילת כלי דם לא תקינים ומפחית דליפת נוזלים ודם מכלי דם שבירים אל תוך רקמת הרשתית. הטיפול, הכולל הזרקת תרופה ישירות לתוך העין, מתבצע במרפאה תחת הרדמה מקומית, נמשך דקות ספורות, וניתן לחזור עליו לפי הצורך. נפוץ במיוחד בטיפול ברטינופתיה סוכרתית ובניוון מקולרי.
• טיפולי לייזר – קרן לייזר ממוקדת האוטמת כלי דם דולפים ומטפלת בכלי דם לא תקינים ברשתית, או ״מלחימה״ את הרשתית מסביב לקרע. הטיפול מבוצע במרפאה ללא אשפוז, תחת הרדמה מקומית בטיפות אלחוש. לעיתים נדרשים מספר מפגשי טיפול. הטיפול אינו משפר ראייה קיימת, אך מונע החמרה.

• ניתוח ויטרקטומיה – במקרים מתקדמים, ניקוז הדם מהזגוגית ותיקון הרשתית. בניתוח ויטרקטומיה מסירים את הזגוגית יחד עם הדם שנצטבר בה, ומחליפים אותה בנוזל שקוף. במהלך הניתוח ניתן גם לתקן קרעים ברשתית, לאטום כלי דם דולפים בלייזר פנימי ולשחרר רקמות משיכה. הניתוח מבוצע בחדר ניתוח תחת הרדמה מקומית או כללית, לרוב ללא אשפוז לילה, ונמשך בין 30 דקות לשעה וחצי בהתאם למורכבות המקרה.