מילון 
מונחים

המשטח האופטי השקוף הקדמי של העין. תפקידה המרכזי הוא לרכז את קרני האור המגיעות לעין ולשבור אותן, כך שהן יגיעו דרך העדשה לכיוון הרשתית, שבחלקה האחורי של העין. הקרנית מכוסה בשכבת דמעות ששומרת על לחותה ומונעת ממנה להזדהם. כדי להשיג תמונה חדה, חשוב שהקרנית תהיה שקופה ומבנה סימטרי. כל בעיה בשקיפות הקרנית או במבנה הסימטרי שלה יכולה להפריע במיקוד האור ולפגוע בחדות הראייה.

החריר שדרכו נכנס האור לעין. קוטרו משתנה בהתאם לכמות האור שבסביבה: ככל שכמות האור נמוכה יותר, האישון מתרחב, ובחושך הוא מתפשט כדי לאפשר כניסת כמות גדולה יותר של אור לעין. מנגנון זה מסייע לראות גם בתנאי תאורה חלשה.

רקמת צבע פיגמנטרית המקנה לעין את צבעה. היא מקיפה את האישון – פתח עגול הממוקם במרכז הקשתית. שרירי הקשתית פועלים כמו צמצם של מצלמה, על פי כמות האור שבסביבה. כאשר יש יותר אור, השרירים מצמצמים את האישון, ובחושך הם מרחיבים אותו, כך שהם קובעים את כמות האור שחודרת לעין.

ממוקמת אחרי האישון, ותפקידה לרכז את קרני האור המגיעות מהקרנית אל הרשתית. קוטרה כ-8 מ"מ ועוביה כ-2.7 מ"מ. העדשה גמישה ומסוגלת לשנות את קמירותה, וכך להתאים את כוח האופטי שלה ולהשיג מיקוד למרחקים שונים.

נוזל שקוף דמוי ג'ל הממלא את חלל העין, תומך בגלגל העין ויוצר את צורתו העגולה. נוזל הזגוגית מורכב בעיקר ממים, יחד עם סיבי קולגן שמקשרים את הזגוגית לרשתית, במיוחד סביב עצב הראייה ובהיקף הרשתית. אצל חלק מהאוכלוסייה הבוגרת, ובמיוחד בקרב קצרי ראייה, מתרחשים שינויים במבנה הזגוגית שיכולים לגרום להיפרדותה. תופעה זו יכולה להוביל להופעת "גופים מרחפים" בחלל הזגוגית, הידועים כ"ראיית זבובים", ויש לפנות לרופא עיניים כדי לוודא שאין השפעה על הרשתית.

היחידה המורכבת ביותר בעין, והיא בנויה ממיליוני תאי עצב הממוקמים בדופן הפנימי של העין. תאי העצב הללו רגישים לגירוי האור ואחראים להמיר את אנרגיית האור לאותות חשמליים. אותות אלו מועברים דרך סיבי העצב אל המוח, שם הם מעובדים לצורך יצירת התמונה. הרשתית גם אחראית לראיית הצבעים, והיא כוללת קולטנים הממירים את האור לאות חשמלי.

צרור סיבי עצב שמוליך את המידע מהרשתית אל המוח, שם מתבצע העיבוד הסופי של התמונה המתקבלת מהעין. העצב מורכב מכ-1.2 מיליון סיבים עצביים, אשר מעבירים את המידע שנקלט ועובד על ידי כ-130 מיליון תאים קולטי אור ברשתית.

קרום רירי שקוף העוטף את לובן העין ומרפד את פנים העפעף. הלחמית מסייעת בלחלוח העין בכך שהיא מייצרת ריר ודמעות, אם כי בכמות פחותה מבלוטת הדמעות. כמו כן, היא משמשת כחלק מן המערכת החיסונית ומגינה על חלקיה הרגישים של העין מפני מחלות וזיהומים.

מדידת המספר המתקבל לצורך תיקון קוצר ראייה או רוחק ראייה. במהלך בדיקת תשבורת נמדדים סוג ליקוי הראייה ועוצמתו והמספרים הנדרשים לתיקון הראייה נקבעים. הבדיקה יכולה להתבצע באמצעות מכשיר אופטי וניתן להעריך אותה גם על ידי אופטומטריסט מוסמך או רופא עיניים.

מצב שבו מוקד התמונה ברשתית נוצר לפני הרשתית, תוצאה של קמירות יתר בקרנית או אורך ארוך מדי של גלגל העין. הראייה למרחק מטושטשת, אך הראייה לקרוב לרוב נשארת תקינה. הסובלים מקוצר ראייה זקוקים למשקפי ראייה לטווח רחוק. כ-85% ממרכיבי המשקפיים הם קצרי רואי. אצל כ-95% מהילדים הסובלים מקוצר ראייה, הבעיה נובעת מתורשה. אם שני ההורים סובלים מקוצר ראייה, הסיכוי שהילד יהיה קצר רואי הוא כ-80%, ואם רק אחד ההורים סובל מהבעיה, הסיכוי הוא כ-25%.

מצב שבו קמירות הקרנית נמוכה וגלגל העין קצר מהרגיל, או ששני המצבים מתקיימים. במצב זה, התמונה מתקבלת מאחורי הרשתית. כאשר רוחק הראייה אינו גבוה והגיל צעיר, ייתכן שאין צורך בתיקון אופטי. עם הגיל, כאשר תפקוד העדשה פוחת, נדרש לעיתים משקפיים לקריאה ולאחר מכן גם משקפיים למרחק. במקרה של רוחק ראייה בינוני או גבוה, ייתכן שיהיה צורך במשקפיים לקריאה ולמרחק גם בגיל צעיר יותר. כ-15% ממרכיבי המשקפיים הם רחוקי רואי.

מצב שבו עיוות בקרנית גורם לקרני האור לא להיות ממורכזות, כך שהן נופלות בכמה מוקדים שונים. הדבר יוצר ראייה מטושטשת ולעיתים מעוותת. כמעט לכל אדם יש אסטיגמטיזם במידה כזו או אחרת. הכינוי "צילינדר" נוצר על שם העדשה הגלילית המתקנת את הבעיה.

ליקוי ראייה שמופיע אצל מבוגרים, בדרך כלל מעל גיל 40. התופעה קשורה להיחלשות שרירי העדשה או לאובדן גמישות העדשה הטבעית בעין. הסובלים מהבעיה מתקשים בקריאה וזקוקים למשקפי קריאה.

אמבליופיה, או בשמה המוכר יותר עין עצלה, היא מצב שבו הראייה בעין אחת לא מתפתחת כראוי בילדות, גם כשהעין עצמה בריאה. המוח בעצם "מעדיף" את העין החזקה – והעין השנייה נשארת חלשה יותר.

טיפול בילדים
ילדים הם הקבוצה העיקרית שבה ניתן להשיג שיפור משמעותי, כי המוח עדיין גמיש:

• משקפיים מותאמים אישית
• כיסוי העין החזקה (רטייה) או טיפות טשטוש
• תרגילי ראייה ומשחקים מפתחים

טיפול במבוגרים
בבגרות המוח כבר פחות גמיש, ולכן האפשרויות מוגבלות יותר, אך עדיין ניתן לסייע:

• התאמת משקפיים או עדשות מגע
• שיטות חדשות של תרגילי ראייה דיגיטליים כמו למשל בשיטת הנוירוויז'ן ( ניתן להטמיע לינק לשיטה באתר)
• ניתוחים במקרים של פזילה או קטרקט נלווה

ככל שמתחילים טיפול מוקדם יותר – כך הסיכוי לשפר את הראייה גבוה יותר.

מצב שבו עדשת העין מאבדת משקיפותה והופכת לעכורה, מה שגורם לטשטוש ראייה הדרגתי. התופעה שכיחה במיוחד בקרב בני 60 ומעלה, אך יכולה להופיע גם אצל צעירים בעקבות חבלה, מחלות כמו סוכרת, או נטילת תרופות מסוימות. קטרקט עשוי לגרום לסינוור, לשינויים במספר המשקפיים, ולעיתים אף לשיפור זמני בראייה לקרוב. האבחון נעשה על ידי רופא עיניים בבדיקה קלינית פשוטה עם מנורת סדק. מדובר בגורם השכיח ביותר לעיוורון בעולם – אך כזה שניתן לטיפול, לרוב באמצעות ניתוח.

מצב של עכירות חוזרת בראייה, שמופיע לעיתים לאחר ניתוח קטרקט – אך אינו חזרת המחלה עצמה. העכירות נוצרת בקופסית האחורית של העין, שמחזיקה את העדשה המלאכותית. הטיפול אינו דורש ניתוח נוסף, אלא מתבצע באמצעות יאג לייזר, שיוצר פתח קטן בקופסית ומאפשר מעבר תקין של אור. ההליך מהיר, לא כואב, ואינו מצריך אשפוז.

מחלה פרוגרסיבית של הקרנית, שבה הקרנית נעשית דקה ומאבדת את צורתה הכדורית, ומתעוותת לצורת חרוט. העיוות גורם לירידה בחדות הראייה, לקוצר ראייה ולאסטיגמציה לא סדירה – עיוות שלא ניתן לתקן לחלוטין באמצעות משקפיים. הגורמים למחלה עשויים להיות תורשתיים או סביבתיים, כמו שפשוף עיניים כרוני. המחלה מאובחנת באמצעות מיפוי הקרנית. בשלביה המוקדמים ניתן להיעזר בעדשות מגע מיוחדות, אך בשלבים מתקדמים נדרש לעיתים טיפול כירורגי. מומלץ לאבחן גם בני משפחה של מטופלים, בשל הפן הגנטי.

מחלה הפוגעת בעצב הראייה, לרוב עקב לחץ תוך-עיני מוגבר. המחלה מתפתחת בהדרגה וללא תסמינים מוקדמים, ולכן מכונה גם "הגנב השקט של הראייה". הפגיעה בשדה הראייה מתבטאת בצמצום היקפי – כאילו רואים מבעד לצינור. ללא טיפול, הנזק בלתי הפיך ועלול להוביל לעיוורון. המחלה שכיחה יותר מגיל 40, בעיקר בקרב בעלי היסטוריה משפחתית, סוכרת, יתר לחץ דם או קוצר ראייה. האבחון כולל מדידת לחץ תוך-עיני, בדיקת עצב הראייה ובדיקת שדה ראייה. הטיפול נועד לבלום את ההחמרה, וכולל לרוב טיפות עיניים, ולעיתים גם לייזר או ניתוח. אבחון מוקדם הוא קריטי לשמירה על הראייה.

מצב שבו שתי העיניים אינן ממוקדות לאותו כיוון – אחת מתבוננת ישירות, והשנייה נוטה פנימה, החוצה, מעלה או מטה. התופעה נפוצה במיוחד אצל תינוקות וילדים צעירים, ולעיתים עלולה לגרום ל"עין עצלה" ולפגיעה בראיית עומק. פזילה שמתפתחת בגיל מבוגר – למשל בעקבות חבלה – עלולה לגרום לכפל ראייה. במקרים רבים ניתן לטפל בפזילה בניתוח, כולל בשיטת "התפר המתכוונן", שמאפשרת התאמה עדינה של כיוון העין גם לאחר הניתוח. ניתוחי פזילה מתבצעים גם בקרב מבוגרים, ולעיתים ניתן לבצע לאחריהם גם ניתוח להסרת משקפיים.

שיטה חדשנית לטיפול בעין עצלה (אמבליופיה) אצל ילדים מעל גיל 9 ומבוגרים – גם כשעבר גיל ההתערבות הקלאסי. הטיפול מבוסס על תרגול מול מחשב, שבו מוצגים גירויים חזותיים המעוררים את אזור הראייה במוח (ה- Visual Cortex) ובכך משפרים את חדות ואיכות הראייה.
הטיפול מותאם אישית לכל מטופל, מתבצע ברובו בבית, אינו חודרני או כואב, ומלווה בבקרה מקצועית אונליין.
מתאים לרוב עד גיל 55, כולל במקרים של ניסטגמוס, וקיבל אישור מה-FDA ומה-CE האירופי.
במקרים של עין עצלה נשקל גם טיפול להסרת משקפיים, אך יש לבחון כל מקרה לגופו בהתאם לשיקול דעת רפואי.

מצב שבו מופיעות תנועות לא רצוניות ומהירות של העיניים, שיכולות להיות מצד לצד, מעלה-מטה או בתנועה סיבובית. התופעה עשויה להיות מולדת או נרכשת – למשל בעקבות ראייה לקויה, בעיות בשיווי המשקל או פגיעה במוח באזורים השולטים בתנועת העין. לרוב מדובר במצב מולד שמוביל לירידה באיכות הראייה.